🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
ידועה בציבור סגולת "נשמת כל חי" — הבטחה לומר את מזמור נשמת כל חי בהודיה ובשירה כאשר נושעים מצרה. אך רבים אינם יודעים שמקורה של הסגולה הזו נמצא ממש בפרשתנו, בסיפור נדרו של יעקב אבינו וקיומו.
קַבָּלָה בְּיָדֵינוּ מֵרַבִּי יְהוּדָה הֶחָסִיד, שֶׁשֶּׁבַח "נִשְׁמַת כֹּל חַי" מְסֻגָּל עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָּבוֹא. שֶׁמָּה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם? יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ, כְּשֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מִמֶּנָּה, לוֹמַר "נִשְׁמַת כֹּל חַי" בְּתוֹדָה וּזְמִרָה, וּבוֹ נִצְּלוּ רַבִּים.
כף החיים, סימן רפ, ס"ק ח
הכף החיים מביא סגולה נפלאה בשם רבי יהודה החסיד: אדם שנמצא בצרה מקבל על עצמו — שאם וכאשר יינצל ממנה, יאמר את מזמור "נשמת כל חי" מתוך תודה, כהודיה לקדוש ברוך הוא על הנס שעשה עמו. יש מהספרים שמזכירים שראוי לומר זאת בפני עשרה, אך אין זו חובה מוחלטת בכל המקורות.
ומסכם הדבר בספר "נשמת כל חי" שיצא על הסגולה הזו: יש מי שאומר את המזמור בינו לבין בורא עולם בלבד, יש מי שאומר אותו בפני עשרה, ויש שעושה מזה גם סעודת הודיה — יש שעושים זאת בכיבוד קל, ויש שעושים סעודה גדולה ממש. נמצא שיש ארבע דרכים אפשריות לקיום הסגולה: לבין עצמו, בפני עשרה, בפני עשרה עם סעודת הודיה, או עם כיבוד קל. וכבר נודעו על הסגולה הזו ניסים רבים ומופלאים לאורך הדורות.
בפרשת ויצא, כשיעקב אבינו נמצא בבית אל בדרכו לחרן, הוא נודר נדר: "אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ... וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹקִים... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹקִים". מהי הכוונה "יהיה בית אלוקים"? מפרש רש"י: "כתרגומו, אפלח קדם ה'" — אעבוד עליה לפני ה', אקריב עליה קורבן. וכך מובא במדרש פרקי דרבי אליעזר, שיעקב התפלל: "ריבון כל העולמים, אם תשיבני למקום הזה בשלום, אזבח לפניך זבחי תודות ועולות". יעקב אינו מסתפק בהבטחה כללית — הוא מבטיח מפורשות שאם ינצל, יעשה מזה "עסק" של ממש: יעלה לבית אל, יקים שם מזבח, יקריב קורבנות, יעשה סעודת הודיה שלמה.
ובפרשתנו, פרשת וישלח, מקיים יעקב את נדרו: "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ". יעקב אינו נוסע לשם דרך אגב, אלא נוסע לשם במיוחד, עם כל משפחתו, ושם מקימים מזבח, מקריבים קורבנות, ומודים לקדוש ברוך הוא "לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי" — ממש כמו סגולת נשמת כל חי: הודיה מלאה בעת ישועה, שנעשית עם כל המשפחה יחד, כסעודת הודיה של ממש.
ואם יש עדיין ספק שמא רק יעקב עצמו הבטיח זאת ואין כאן יסוד עמוק יותר, ממשיכה הפרשה ומגלה דבר מפעים. יעקב מספר לנשיו רחל ולאה על חלום שחלם: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים בַּחֲלוֹם, יַעֲקֹב, וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר... אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר. עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".
מפרש רש"י: "השם, נדרת לי שם נדר, וצריך אתה לשלמו". כלומר, המלאך מודיע ליעקב שהסיבה שהקדוש ברוך הוא רוצה שיחזור לארץ מולדתו היא כדי שיקיים את נדרו — יבנה בית אלוקים, יקריב קורבנות, ויעשה שם את סעודת ההודיה שהבטיח. הקדוש ברוך הוא, כביכול, מחכה להודיה של יעקב אבינו!
מכאן לומדים יסוד מפעים: הקדוש ברוך הוא אוהב הודיה, ומחכה לה. "כִּי לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ־הּ" — זו שמחתו של בורא עולם, לשמוע יהודי יושב ומודה לו. וממילא מובן היטב מדוע סגולת נשמת כל חי כה עצומה: אדם שאומר "אם תעשה לי נס, אני אזכה להודות לך" — הקדוש ברוך הוא עצמו רוצה לעשות לו את הנס, כי הוא מחכה להודיה שלנו. וכן אמר דוד המלך: "הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ" — למה, דוד, אתה מבקש להיוושע? "בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי" — כדי שכל הצדיקים, כל החברים שלי, יראו את מה שעשית עמי, ויודו לך וישבחו אותך גם הם.
יהי רצון שנזכה כולנו לשמח את בורא עולם בהודיות שלנו, ולהזדרז — כמו יעקב אבינו — לקיים במהרה כל הודיה שקיבלנו על עצמנו.